מחלת יתר לחץ דם היא נפוצה ביותר, ונוסף לשיעור הגדול באוכלוסיה שהוא מאובחן ואף מטופל בתרופות לאיזון לחץ הדם, סובלים רבים אחרים מיתר לחץ דם בלי שהם יודעים על כך. לאור האירועים המוחיים והפגיעות הקשות באיברי המטרה שמתרחשים לאחר שנים של חוסר אבחנה, מכונה מחלה זו "הרוצח השקט".
נפוצה לא פחות היא המחשבה של כמעט כל עובד, שסבור שהוא חווה סטרס נפשי במקום העבודה שלו, בלחץ לבצע עבודות, בלחץ לעמוד בזמנים, בלחץ ביחסיו עם עמיתיו ועם האחראים עליו, וכיוצא באלה.
אין המדובר בסטרס נפשי שהוא בבחינת פגיעה נפשית או סטרס המוביל לנכות פסיכיאטרית דווקא, אלא ברמת דחק מתמשכת ושוחקת, ולעתים גם אירוע דחק חד, שעלולים להיות בעלי השלכות על הגוף.
לעתים הסטרס הנפשי שבעבודה הוא חמור במיוחד. לא יפתיע אותנו אם דווקא עובדים בתחום הביטחון, כחיילים, שוטרים וסוהרים, הם החווים סטרס ברמה הגבוהה ביותר.
עובדים אלו חשופים, לעתים מדי יום, למראות קשים, לטרגדיות אנושיות, לאיום ממשי על שלמות הגוף, ולמצבים מסכני חיים.
על כן מובנת לחלוטין סברתם של רבים מעובדי הביטחון, אשר טוענים כי תפקידם גרם להם לסטרס שהוביל להתפתחות מחלת יתר לחץ דם.
האם עובדי ביטחון אלו זכאים להכרה ? על פי חוק הנכים זכאי להכרה, לטיפולים, לשיקום ולתגמולים מי שפגיעתו היא תוך ועקב השירות.
כלומר אם יוכח שהפגיעה נובעת מתנאי השירות, קרי מהסטרס הנפשי הניכר, הרי שהנפגע יהיה זכאי לכל ההטבות המגיעות לנכה צה"ל, ובמיוחד חשוב העניין ככל שתהיה פגיעה באברי המטרה, שם הקף הטיפול של משרד הבטחון הוא עמום ונרחב ביותר.
משרד הבטחון נוהג לדחות תביעות להכרה במחלת יתר לחץ דם, על יסוד טיעון שהוא מעלה בתביעות הנוגעות למחלות אחרות, כמחלות לב או סוכרת.
הטיעון של משרד הבטחון הוא שמחלת יתר לחץ דם היא שכיחה ביותר, במיוחד עם התקדם הגיל, ועל כן קשה להוכיח כי דווקא הסטרס הוא שהוביל לפגיעה זו, ולא הגיל למשל. כך למשל יטען משרד הביטחון ששוטר בן 45 שחלה ביתר לחץ דם פיתח מחלה זו על רקע גילו או על רקע גנטיקה אם למשל קיימים מקרים דומים במשפחתו.
אין חולק שקיימת חפיפה מסוימת בין האוכלוסייה הבוגרת לבין קבוצת עובדי הביטחון, ולכאורה טיעון זה הגיוני וקשה לסתירה, אף שהוא גורם קיפוח לתובע המסוים, אשר מבקש לברר את עניינו הספציפי ולהדגיש את השוני בינו לבין האוכלוסיה כולה.
סנונית ראשונה של הכרה ביתר לחץ דם?
לאחרונה חל שינוי בעמדת יועץ רפואי של משרד הבטחון, אשר מכריעים וממליצים לקצין התגמולים האם לקבל תביעה להכרה אם לאו.
בתביעה שהגיש משרדנו בעניינו של ס', שוטר בדימוס בן 61 אשר סובל מיתר לחץ דם, טען ס' שהוא עבד שנים רבות בעבודה קשה ביותר כשוטר, בלחץ נפשי קשה ומתמשך, אשר גרם להתפתחות יתר לחץ דם.
בבקשתו זו ביקש ס' כי קצין התגמולים יתעלם מן הסטטיסטיקה הכללית של שכיחות מחלה זאת בקרב בני גילו, ויבחן את המקרה לגופו.
קצין התגמולים העביר את הדיון ליועץ רפואי מטעמו אשר קבע לראשונה כי מחקרים קבעו כי סטרס כרוני יכול להיות גורם בהתפתחות יתר לחץ דם ולפיכך מסקנתו הסופית היא כי יש לקבל את שירותו רב השנים של ס' כגורם אחד למחלת יתר לחץ הדם מממנה סובל, ועל כן קבע קשר סיבתי של גרימה בין השירות לבין מחלת יתר לחץ הדם.
ואולם קצין התגמולים מסתייע במומחים שונים, ואשר עשויים לקבוע ואף קובעים דעות מנוגדות לעמדה זו, ובכך משנה קצין התגמולים את העצה הרפואית שהוא מקבל על ידי החלפת היועץ.
יש לקוות כי ריבוי המקרים של יתר לחץ דם אצל שוטרים, סוהרים ואנשי קבע, לא יוביל את משרד הבטחון לפנות למומחים שעמדתם חד מימדית לעניין הכרה במחלת יתר לחץ הדם, על מנת שלא תוכר חלילה התביעה.
לדאבוננו יודע כל מי שסובל מהמחלה מהן השלכותיה העתידיות, ויש לקוות שקצין התגמולים יפנה את בירור העניין לרופאים המתאימים, ולא יחליפם לפי עצתם.
כך או כך צפוי לתובע הכרה בשל יתר לחץ דם מאבק עיקש וקשה, אולם החלטת היועץ הרפואי להכרה ביתר לחץ דם עשויה להוות סנונית ראשונה המסייעת בפניותיהם לוועדה רפואית.
למאמרים נוספים של משרדנו קראו כאן